"אם ל‑Olivia Rodrigo יש כוח‑על, אין ספק שמדובר בכך שבגיל 18 היא כבר מבינה שגיל ההתבגרות אינו חס על אף אחד. שיברונות הלב, ההשפלה וכובד המשקל המסחרר של כל מחשבות הבדידות והרגשות המוקצנים – משפיעים על כולנו, אך התבוננות וחקירה כנה שלהם יכולות לשמש בסיס לשירי פופ טובים. "כשגדלתי שמעתי מוסיקת קאנטרי", אומרת הזמרת‑יוצרת ילידת קליפורניה (שהיא גם שחקנית מנוסה שמככבת עתה בסדרה High School Musical: The Musical: The Series מבית +Disney) ל‑Apple Music. "ואני חושבת שיש לה השפעה משמעותית מאוד. היא מלאת רגש בשל היותה ספציפית למדי והיא מצליחה ליצור תמונה מדויקת ולהעביר באמצעותה כל מיני תרחישים ומצבים. אני מרגישה ששיר הוא הרבה יותר מיוחד כשאפשר לחוש אותו בצורה ויזואלית ולדמיין אותו, ואפילו להריח ולטעום את כל הדברים שכותב השיר חווה". הקשבה לאלבום הבכורה באורך מלא של Rodrigo מאפשרת היכרות מעמיקה למדי – לעתים עד כדי תחושת אי‑נוחות, עם כל מה שעבר עליה כשהיא כתבה אותו בגיל 17. מחוזק בסינגל המוביל אותו – בלדת הפרידה המושמעת drivers license (שזכה עם יציאתו בינואר 2021 ללא מעט תשומת לב, ועל אף שחשף תחושות לא פשוטות, נשמע כבר אז כמועמד מבטיח לשיר השנה) – האלבום SOUR משלב בין האישי לאוניברסלי, יוצר מהם אפקט שהוא לעתים קרובות לא פחות מהרסני, מקפל לתוכו כתיבה כנה ופרטים אוטוביוגרפיים המזכירה כתיבה ביומן אישי, והופך אותם למפגן ביצועים המזכיר את הפופ המילניאלי של Taylor Swift (בשיר favorite crime) ואת הרוק האלטרנטיבי משנות ה‑90 של Elastica (בשיר brutal) או של Alanis Morissette (בשיר good 4 u). זה בעצם אלבום עם סאונד ותחושה של קלאסיקה מיידית – מעין Jagged Little Pill עבור דור ה‑Z. "כל התחושות והרגשות שהרגשתי היו כל כך עוצמתיים", אומרת Rodrigo. "קראתי לאלבום SOUR כי כתבתי אותו בתקופה חמוצה למדי בחיים שלי – אני זוכרת שהייתי כל כך עצובה וכל כך חסרת בטחון וכל כך כעוסה. הרגשתי את כל התחושות האלו, והן עדיין מהדהדות בי, אבל אין ספק שכבר לא בצורה חריפה ומשמעותית כבעבר. נחמד לחזור ולהתבונן לאחור בתחושות שהיו לי ממקום כזה של 'בסופו של דבר הכל הסתדר. את בסדר עכשיו'". כשהיא מעט בוגרת יותר וחכמה הרבה יותר, Rodrigo משתפת אותנו בידע ובתובנות שצברה בעוד שהיא מנקזת את הכל אל תוך אחד מאלבומי הבכורה המרשימים ביותר מזה שנים. תנו למחשבות לנדוד "כשהייתי בתיכון, בכיתה י"א, לקחתי פסיכולוגיה מוגבר, ונאמר שם שאנחנו למעשה הכי יצירתיים כשאנחנו עוסקים במשימות יומיומיות שהן כמעט אוטומטיות עבורנו, כי בזמן שחצי מהמוח עסוק במשימה, חציו השני פשוט מתפנה לנדוד במחשבות. אני חושבת שזאת הסיבה שעולים לי רעיונות ממש טובים כשאני נוהגת. למעשה כתבתי את הבית הראשון וחלק מהפזמון של enough for you כשיצאתי להליכה בשכונה שבה אני גרה, והרעיון ל‑good 4 u עלה בראשי כשהייתי במקלחת. אני חושבת שלקחת זמן לעצמך כדי לבלות מחוץ לאולפן ולחיות את החיים שלך, זה משהו שהוא פרודקטיבי באותה המידה, אם לא יותר, מלשבת בחדר עם הגיטרה שלך ולנסות לכתוב שירים. לאורך היצירה של SOUR, היו כשלושה שבועות שבהם ביליתי באולפן במשך 13 שעות ביום, שישה או שבעה ימים בשבוע. אני למעשה זוכרת שהרגשתי כל כך יבשה מבחינה יצירתית, והשירים שכתבתי לא היו טובים במיוחד. אני חושבת שזוהי עדות נאמנה לכך שמנוחה יכולה להיות פרודוקטיבית למדי. יש גבול לכמה אפשר לכתוב כשאתה נמצא כל היום באולפן ומקשיב רק לחומרים של עצמך". סמכו על האינסטינקטים שלכם "לפני שפגשתי את השותף שלי, המפיק וגם, במקרים רבים, השותף לכתיבה שלי, Dan Nigro, פשוט כתבתי שירים לגמרי לבדי בחדר השינה שלי. אז בהמשך, היכולת לשתף פעולה עם אנשים אחרים, לדבוק ברעיונות שלך אבל גם להיפתח לרעיונות של אנשים אחרים, הצריכו סוג של עקומת למידה. לפעמים לוקח קצת זמן לצבור בטחון וממש לזכור שתחושות הבטן שלך הן סופר רלוונטיות ותקפות, וגם לזכור את מה שמייחד אותך בתור מוסיקאית. במשך זמן מה כתיבת שירים קצביים הייתה עבורי אתגר שהייתי צריכה להתמודד עימו, פשוט כי חשבתי שאם אני רוצה לכתוב שיר שאנשים יוכלו לרקוד לצליליו, אני צריכה לכתוב על שמחה או על אהבה. ו‑brutal הוא למעשה אחד השירים האהובים עליי ב‑SOUR, אבל הוא כמעט לא נכנס בכלל לאלבום. אמרו לי עליו דברים כמו, 'אם תשבצי אותו (כשיר) ראשון באלבום, ברגע שאנשים ישמעו אותו הם יעצרו ויפסיקו לשמוע את האלבום'. אני חושבת שהשיר הזה הוא הקדמה מעולה לעולם של SOUR/i>". זה לא חייב להיות מושלם "כתבתי את האלבום הזה כשהייתי בת 17. כשמוציאים אלבום בגיל כזה, יש תחושה של, 'הו מיי גאד, האלבום הזה הוא לא היצירה הטובה ביותר שאי פעם אכתוב. אני יכולה לעשות משהו יותר טוב מזה'. אז זה היה ממש חשוב עבורי ללמוד שהאלבום הזה משקף חלק מהחיים שלי אבל הוא לא חייב בהכרח להיות היצירה הטובה ביותר שאצור בחיי. אולי האלבום הבא שלי יהיה טוב יותר, ואולי אני אצמח ואתבגר. אני חושבת שזה נחמד למאזינים, לצאת למסע הזה עם כותבי שירים ולצפות בהם ממשיכים לדייק את מיומנות כתיבת השירים שלהם. זה לא חייב להיות מושלם כבר עכשיו – זה הכי טוב שאני יכולה לעשות בגיל 17, וזה מספיק טוב, וזה מגניב בפני עצמו". תאהבו את מה שאתם עושים "למדתי שאני הרבה יותר אוהבת ליצור שירים מאשר להוציא אותם, ושאהבת כתיבת השירים לא השתנתה עבורי לאורך כל תהליך היצירה של האלבום. למדתי איך לטפח אותה במקום להביא את עצמי לכתוב ממקום של 'אני רוצה להביא להיט שידורג בין ה‑40 המובילים!'. למען האמת, כש‑drivers license יצא, די חששתי שזה יהיה ההפך הגמור, ושאני הולכת לכתוב את כל השירים שלי מתוך רצון להצליח להגיע לרשימות המצעדים. אבל אני באמת פשוט אוהבת לכתוב שירים, ואני חושבת שזה מקום ממש מגניב להיות בו". תמצאו את האנשים שמתאימים לכם "אני מרגישה שהיעוד של 'יס-מנים' ושל אנשים שאומרים רק 'כן' בחיים שלך היא לגרום לך להרגיש בטוחה. אבל בכל פעם שאני נמצאת בסביבת אנשים שחושבים שכל מה שאני עושה הוא כל כך מדהים, אני משום מה מרגישה מאוד חסרת בטחון. אני חושבת שהכל רע ושהם פשוט כל הזמן משקרים לי. לכן, זה ממש מדהים שיש איתי מישהו באולפן שאני באמת סומכת עליו. וזה Dan. הוא יכול באמת לומר לי, 'זה שיר נפלא. בואי נלך על זה', אבל אני גם יכולה להשמיע לו שיר שאני ממש אוהבת והוא יגיד, 'את יודעת מה, אני לא חושב שזה השיר הכי טוב שלך. אני חושב שאת יכולה לכתוב שיר טוב יותר'. יש בזה משהו מעצים מאוד ומגניב מאוד, בלהקיף את עצמך באנשים שכל כך אכפת להם ממך, שהם אומרים לך שאת יכולה לעשות דברים טוב יותר ולהשתפר. זה די מוזר להיות כותבת שירים, מהבחינה שאני מרגישה כאילו כתבתי שירים ואמרתי דברים, וגיליתי לכל מיני אנשים באמצעות השירים שלי סודות שאני לא מספרת אפילו לאנשים שאיתם אני מבלה כל הזמן. זה אומנם סופר פגיע, אבל מצד שני, האנשים שנמצאים סביבי שבאמת אוהבים אותי ודואגים לי, הם אלה שהעניקו לי את הביטחון לעשות את כל זה ולהראות מי אני באמת". אף פעם אי אפשר לדעת "מבחינתי, השיר drivers license אף פעם לא היה מהשירים שישר חשבתי, 'זה יהיה להיט'. השיר הדי עצוב הזה הוא פשוט חתיכה קטנה מהלב שלי. זה היה ממש מגניב בשבילי לראות הוכחה לכך שאותנטיות ופגיעות הם משהו שממש יוצר חיבור עם אנשים. וזה משהו שכולם כל הזמן אומרים, אבל את אף פעם לא יודעת באמת. כל כך הרבה גברים בוגרים ניגשו אליי ואמרו לי דברים כמו, 'אני נשוי באושר ויש לי שלושה ילדים, אבל השיר הזה החזיר אותי לפרידה שחוויתי בתיכון'. וזה כל כך מגניב, שיש לך את היכולת להשפיע לא רק על אנשים שעוברים את אותם דברים כמוך, אלא גם להחזיר אנשים אחורה לתקופה שבה הם עברו את אותם הדברים שאת חווה עכשיו. זה פשוט סוריאליסטי – חלום של כותבת שירים"."