הסינגלים הכי גדולים באלבום (One More Time ו-Harder Better Faster Stronger וגם Digital Love) היו מעולים ל-DJ בחתונות ובאותה מידה גם למחשבות עמוקות על פופ. שאר הרצועות ביקרו בעשרות סמטאות צדדיות של סגנונות שונים בלי להפריע למסלול העיקרי של האלבום, בין אם בצליל הגיטרה דמוי המטאל של Aerodynamic, במדע הבדיוני החלומי של Veridis Quo או באווירת הגראז' הבריטי של Todd Edwards ב-Face to Face. המונח "מוזיקה אלקטרונית" שתמיד נשמע עתידני, גם אם באופן מעורפל, הפך כאן למנחם ומוכר בדיוק כמו רוק קלאסי, עם מידה דומה של עומק רגשי.
אפשר לזהות בקלות את ההשפעה של Discovery על EDM בעתיד ועל החיבור המתמשך בין טכנו לרוק. אפשר גם לזהות השפעות מהעבר על האלבום, כמו Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band או Pet Sounds ו-Smile. כמו באלבומים האלה, המוזיקה כאן לקחה את הפופ ברצינות בתור אמנות אבל גם הוציאה מהקשרם סגנונות ישנים יותר שנראו פחות מגניבים, בצורה מתקדמת וחדשה. אבל יותר מהכל, Daft Punk רצו להיות אוניברסליים. עד כמה שזה נשמע משהו בלתי אפשרי לשני גברים צרפתים בקסדות רובוט, Discovery בהחלט הביא אותם לשם.
