מעט מאוד להקות במאה ה-21 התמסרו לתנועה קדימה כמו Paramore. אבל כדי ליצור את התחושה האגרסיבית באלבום השישי שלהם, חברי ההרכב מטנסי נאלצו להביט לאחור ולשאוב השראה מתחושת הדחיפות שאפיינה אותם בתחילת דרכם, כבני נוער שניגנו פאנק-פופ בפסטיבל Warped Tour. "אני חושבת שזאת הסיבה שזה אלבום שהיה קשה להקליט", Hayley Williams מספרת ל-Apple Music על This Is Why. "כי איך אפשר לעשות את זה בלי לגמרי להכניס את המכונית להילוך אחורי?" אחרי After Laughter, אלבום הפופ הבוהק של הלהקה מ-2017, הגיטריסט Taylor York אומר שהוא מצא את עצמו עם "חשק חזק לרוק". התחושה הזו, בשילוב עם מגפה עולמית, מתיחות חברתית, מזג אוויר אפוקליפטי ומלחמה, יצרה רקע הולם (ואולי סיבה ראויה) למוזיקה יותר מחוספסת. "אני חושב שלמצוא דרך יותר חכמה כדי להפוך משהו לאגרסיבי זה הרבה מעבר ללהגביר את הדיסטורשן", York אומר. "זה הדבר שהיה סביבו הרבה מתח, בניסיון שלנו ביחד להבין איך זה צריך להיראות ואם שלושתנו יכולים לעמוד מאחורי זה באמת ולהרגיש מיוצגים. זה היה ממש קשה לפעמים, אבל כשהקשבנו לאלבום בסוף, חשבנו שהוא 'אדיר'". התוצאה היא פוסט-פאנק חד שעדיין נוח מאוד לשמוע (וגם לריקוד), ששואב השראה מלהקות מתחילת שנות ה-2000 שהחיו את הסגנון כמו Franz Ferdinand ,The Rapture ,Bloc Party ,Yeah Yeah Yeahs ו-Hot Hot Heat. לכל אורך האלבום, Williams מעניקה הצצות חטופות ומעוררות הזדהות לאיך זה לחיות בעולם בשנים האחרונות, בין אם מדובר ברגשות חרדה (בשיר הנושא), בתרעומת (The News) או התנוונות (C’est Comme Ça). "יצא לי לצעוק המון באלבום הזה ופחדתי מזה, כי טיפלתי בקול שלי כל כך בנדיבות והנה אני לגמרי פאקינג שוברת אותו לרסיסים", היא אומרת. "סיימנו את היום הראשון באולפן והקשבנו למוזיקה והיינו כזה: 'מי זאת?'. זה נשמע בו זמנית כמו כל מה שאי פעם אהבנו ושום דבר שעשינו אי פעם בעצמנו. בשבילי זה תמיד סימן חיובי, כי אין הרבה שלטים לאורך הדרך שאומרים לך לאן ללכת. פשוט צריך ללכת על זה. ישר לתוך התהום".