"אני בטוח שלמרבית המוסיקאים יש בתוכם את הגרוב או את הווייב הזה", אומר Dave Grohl, סולן להקת Foo Fighters, ל‑Apple Music, לגבי מקצבי הפאנק והדיסקו הנשמעים לאורכו של האלבום העשירי של הלהקה. "כנראה הם פשוט עוד לא מצאו את הזמן או את המקום שבו הם יכולים לאפשר להם לצאת“. וככה בדיוק זה נשמע כש‑Grohl מאפשר להם לצאת – האלבום Medicine at Midnight, שהוקלט עוד לפני פרוץ המגפה העולמית, בתחילת שנת 2020, כולל שירי רוק נמרצים ומלאי אנרגיה שנכתבו בין היתר בהשראת ABBA ,Prince, ו‑Let’s Dance של David Bowie הקלאסי משנת 1983 שהפיק Nile Rodgers (המתופף Omar Hakim שתופף בו, מנגן בכלי הקשה בכמה מהשירים גם כאן). לצד הסגנון האופייני ללהקה, הכולל שירים בעלי סאונד חם וקצב מתגבר שיכולים לסחוף אצטדיונים (כמו למשל בשיר Waiting on a War) וריפים מרוממים (בשיר Love Dies Young), משלבים כאן ה‑Foos גם כלי הקשה כגון קאובל (בשיר Cloudspotter), קריאות מרחבת הריקודים (בשיר מלא הנשמה הנושא את שם האלבום), וגם מחיאות כפיים ושירת נה-נה-נה (בשיר Making a Fire). נראה שהשינוי אינו מפתיע במיוחד. "אני הרי מתופף", אומר Grohl. "פעם הסברתי את זה ככה ל‑Pharrell – 'כשמקשיבים ל‑Nevermind, אפשר לשמוע שאלה לגמרי ביטים של דיסקו, בנאדם‘. כשאתה חבר בלהקה תקופה ארוכה, אתה מתחיל להרגיש בנוח במקום שאנשים מכירים. עם זאת, אם אתה רוצה להאריך ימים, אתה פשוט מוכרח למתוח את הגבולות ולנסות לעשות דברים שאף פעם עוד לא עשית".