"האלבום McCartney III הוא כמובן לא אלבום הסולו השלישי של Paul McCartney (זהו אלבומו ה‑18). מה שקושר את האלבום הנוכחי עם שני חלקיו הראשונים, מעבר לסגנון, הוא תגובתו לאיזושהי התפרקות משמעותית. האלבום McCartney נוצר לאחר הפירוק הפתאומי והמריר של The Beatles ב‑1970. McCartney II יצא ב‑1980, בתום העשור שהעביר עם להקת Wings. מהדורת 2020, שהוקלטה ברובה באופן עצמאי באולפן שליד ביתו בסאסקס באנגליה, נובעת מהשבר הגדול שחוותה האנושות בחיי היומיום. "זה היה ממש טוב שיכולתי לנגן מוזיקה, ליצור מוזיקה ולהכניס את המחשבות, את הפחדים ואת התקוות לתוך המוזיקה", אומר McCartney ל‑Apple Music. "אז זה די הציל אותי, אני חייב לומר, במשך שלושת או ארבעת החודשים שעבדתי על האלבום." חלק ניכר מהאלבום, שנפתח ונסגר בשירים אקוסטיים על ציפורים (נושא מוכר לו היטב) מעורר תחושה של ביתיות. הוא לא ראוותני והמעבר שלו מסגנון אחד לאחר הוא נינוח ואגבי. Slidin הוא כבד, Find My Way מהנה ו‑The Kiss of Venus הוא שברירי. McCartney מתחבר לעברו האדיר, דבר שעוזר ל‑III להרוויח את מקומו במורשת האמן. השיר Lavatory Lil הוא באופן ברור מאוד קרוב משפחה רוחני וקולי של Polythene Pam, בעוד ש‑Seize the Day מרפרר לזמנים שלפני Wings באופן ש‑McCartney עצמו נבהל ממנו תחילה. "כתבתי את זה על פסנתר", הוא אומר. "חשבתי, 'כן, אני אוהב את זה'. אבל אז תהיתי, 'זה לא ביטלסי מדי? האם אני צריך לעצור ולנסות לשנות כאן איכשהו?' הפזמון, הליין של הבס הם מאוד ביטלסיים, אבל יודעים מה? אחרי שאתה שואל את עצמך, ’האם אני צריך לעשות את זה?', התשובה היא – כן, אתה צריך. פשוט תתחבר לדבר הזה ותהנה."