אפילו בתור הילד הרע של ההיפ-הופ המחתרתי, עם אלבומים מלאים בפרובוקציות ואירוניה, Tyler, The Creator סיפק הצצה לחרדות ולתיעוב העצמי שלו. אבל אלבום הסולו הרביעי שלו, Flower Boy מ-2017, היה הרגע שבו Tyler אימץ גישה של הקזת דם כמו ביומן אישי, בלי ניסיונות לזעזע ועם ביטויים ברורים של רצון לאהבה והתמודדות עם בדידות. הוא התגלה כאמן חוצה סגנונות שיכול להגיש ראפ או לשיר בפלסטו בסגנון Pharrell באותה קלות, שממוקם בתפר שבין היפ-הופ לנאו-סול וג'אז רגוע.
בהרבה מובנים, Flower Boy סימן את הדרך שעולם המוזיקה כולו היה עתיד לצעוד בה, בזכות הופעות של אורחות ואורחים כמו Steve Lacy ו-Kali Uchis בתחילת הקריירה שלהם. למרות ש-Tyler מוקף באלבום בחברים (כמו Frank Ocean), גיבורים (כמו Pharrell Williams) וראפרים מצליחים (כמו A$AP Rocky או Lil Wayne ו-ScHoolboy Q), אין ספק ש-Flower Boy הוא עדיין הצהרה אישית במיוחד של אמן יחיד מסוגו, שבמקרה גם פתח דרך חדשה ונועזת לראפ.